יום שבת, 3 בדצמבר 2011

קארי

והפעם, קצת קולינריה.

אני בטוחה שכל מי שצופה באנימה ראה לא פעם את החבר'ה אוכלים קארי. לא חסרות דוגמאות, אז אני לא רוצה אפילו להתחיל...
ובכן, למדתי מחבר ותיק איך להכין קארי בעצמי, וזו מנה נהדרת! לכן, אני רוצה לחלוק את המתכון, כדי שעוד אנשים יוכלו לנסות להכין בעצמם ולהנות~


אז בבקשה:
(מספיק לכ-10 מנות)

למחית קארי: 
3/4 כוס קמח לבן
100 גרם חמאה (אפשר גם מרגרינה בטעם חמאה)
2 כפות גראם מסאלה
כפית או 2 של אבקת צ'ילי חריף (לא חובה)
כפית מלח
פלפל שחור גרוס (כחצי כפית)
3 כפות של רוטב ווסטשייר
2 כפות קטשופ
כף חמאת בוטנים
1-2 כפות דבש
כפית גדושה של מחית קארי צהוב

לתבשיל:
2 בצלים סגולים קטנים
בטטה (בינונית עד גדולה)
2 תפוחי אדמה (בינוניים)
2 גזרים
קילוגרם בשר (איזה שרוצים - עוף\בקר, באיזה יחס שרוצים) מפולפל (פלפל לבן) [אפשר טופו במקום]
כפית מלח
תפוח עץ  מגולען
2 עלי דפנה
4 כוסות מים
שמן קנולה
שמן צ'ילי (לא חובה)

אופן הכנה: 

להכנת המחית: 
1) מערבבים כ3/4 כוס קמח עם כ100 גרם חמאה בסיר על אש בינונית עד שזה הופך לפירה רך (אם זה יוצא סמיך מדי להוסיף עוד חמאה).
2) להוסיף את האבקות של התמצית, לערבב, לכבות את האש, ולהוסיף את שאר החומרים של התמצית. לערבב טוב ולשים את התמצית בכלי נפרד.

התבשיל:
1) חותכים את הכל לחתיכות בינוניות (בייט סייז) ולערבב את הבשר עם פלפל לבן, קצת פלפל שחור גרוס, וקצת שמן צ'ילי.
2) מטגנים את הבצל עד שמתחיל להשחים ב2 כפות שמן קאנולה וקצת שמן צ'ילי.
3) להוסיף את הבשר ולטגן עד שהוא משנה צבע.
4) להוסיף מים (עדיף חמים) ואת הגזרים. להגביר את האש לאש גדולה, ואחרי שהמים רתחו להוריד לאש בינונית ולבשל כ10 דקות (במקרה של בקר שדורש בישול ארוך יותר, אפשר לתת לו להתבשל כשעה ואפילו יותר). להפריד את הקצף המלוכלך שיוצא מהתבשיל ולזרוק אותו.
5) להוסיף כפית מלח, את שאר ירקות השורש, את עלי הדפנה, ולגרר את התפוח המגולען לתבשיל. לבשל עד שתפוחי האדמה מוכנים.
6) כשתפוחי האדמה מוכנים להוסיף את מחית הקארי בכפית בחתיכות, לערבב היטב ולבשל כ10 דקות נוספות.

להגיש ביחד עם אורז לבן או אטריות אודון, א בעצם כל מה שבא לכם ואפילו לבד.
בתאבון!!


יום שבת, 12 בנובמבר 2011

קנדו


כיתת קנדו חדשה נפתחה בירושלים!
ואני החלטתי שהבלוג שלי הוא מקום נוח לפרסם את החדשות הטובות.


אז ככה, למי מאיתנו שלא יודע מה זה קנדו; מדובר באומנות לחימה יפנית העוסקת בלחימה בחרב, והיא גם אומנות לחימה ספורטיבית. המתאמנים בקנדו משתמשים בשינאי - חרב במבוק, ולובשים שריון הנקרא בוֹגוּ. מתוקף היותה אומנות לחימה ספורטיבית, חלים בקרבות ובתחרויות מספר חוקים המאפשרים לקבוע מי המנצח, ושומרים על הגינות התחרות.
לקריאה נוספת
בנוסף, בקרוב תתקיים אליפות ישראל בקנדו 2011! ידיד נאמן כתב עליה.




לענייננו
בשעה טובה ומוצלחת נפתחה בירושלים כיתת קנדו, על ידי בחור ששמו טאקאנורי קוואהרדה, שקיבל לאחרונה את דרגת הנידאן שלו (דאן 2), בביקורו האחרון ביפן.
מעצם היותה כיתה חדשה, מספר התלמידים בה עדיין מצומצם, ולכן אני רוצה לפרסם אותה ברבים, כדי שיצטרפו אליה עוד חברים, ושעוד אנשים יזכו להתאמן בקנדו.
האימונים עצמם מתקיימים במרכז עמותת "אל-הלב" בתלפיות, ירושלים, בין השעות 19:00 ל-20:30, בימי רביעי.
האימונים פתוחים לנשים, גברים, צעירים ומבוגרים (לטאקאנורי יש קבוצה נפרדת לילדים), מתקדמים ומתחילים, וכל מי שרק רוצה לבוא וללמוד.
לפרטים נוספים - רק תבקשו - 4newnew@gmail.com


ואם כבר קנדו, אני אנצל את ההזדמנות כדי להמליץ על הסדרה Bamboo Blade.
הסדרה עוסקת במועדון קנדו בבית ספר תיכון, בבנות והבנים שמתאמנים בו, המורה שלהם, תחרויות בהן הם משתתפים, ועוד. דמויות כייפיות וקרבות שמועברים בצורה מעולה.
הסדרה מאד מהנה וקלילה, ואני חושבת שגם מי שאין לו שמץ של מושג מה זה קנדו יכול להנות ממנה.




אני אשמח לראות פנים חדשות!


יום שני, 12 בספטמבר 2011

Kaichou wa Maid-sama

לא מזמן צפיתי שוב בפרקים האחרונים של הסדרה הזאת. זה הזכיר לי שהיא הרבה יותר טובה ממה שהיא עושה רושם בהתחלה, מה שנקרא אנדר-רייטד. במיוחד בקהילה הישראלית.


לכאורה נדמה ששוב יש לנו פה עוד סדרת שוג'ו מתחת לממוצע, עם גיבורה ראשית צונדרה, ובחור שאוהב אותה, והיחסים שלהם לא זזים לשום מקום, והצופה מבזבז את הזמן שלו על כלום. הפן הוויזואלי גם לא תורם, הציור לא מי יודע מה מרשים, האפקטים לא כל כך מנצנצים, האנימציה לא בשמיים, ובכללי כל העסק נראה ממוצע.

הסדרה מתרחשת בבית ספר לבנים בלבד, שלא מזמן פתח את שעריו גם לבנות. מיסאקי, הגיבורה הצונדרה שלנו, נרשמת לבית הספר בגלל שהוא זול למרות ההישגים הלימודיים המרשימים שלה, ובעודה מלאת אמביציה לשנות את האווירה בבית הספר שתהיה נעימה יותר גם לבנות, היא נהיית יו"ר מועצת התלמידים של בית הספר. המשפחה של מיסאקי נמצאת במצוקה כלכלית, בעקבות העובדה שאבא של מיסאקי ברח, ועל הבנות לעזור לאמן לפרנס את עצמן. כתוצאה מכך, מיסאקי למעשה מנהלת "חיים כפולים", ועובדת במייד קפה בתור מלצרית. בהתאם לחוקים הנוקשים של בתי הספר ביפן, לפיהם לתלמידים אסור לעבוד, מיסאקי חייבת לשמור את המקצוע בסוד. קצת עומד בסתירה עם העובדה שהיא תלמידה למופת ויו"ר מועצת התלמידים.
עריכה:
בגלל שצפיתי שוב רק בכמה פרקים האחרונים, לא זכרתי נכון את הסיבה של מיסאקי להסתיר את העבודה שלה. תודה לאנונימי שריענן את זכרוני, שהיא פשוט מסתירה את זה בגלל המוניטין שלה בתור יו"ר מועצת תלמידים.

 לתמונה נכנס אוסוי, הגיבור שלנו, ומיד הוא שם עין על מיסאקי. בשונה מהגיבור הגנרי חסר עמוד השדרה של סדרות צונדרה, אוסוי הוא בחור שעומד על שלו. האינטראקציה שלו עם מיסאקי היא בעיקרה הצקות חד צדדויות, מה שמאד מעצבן את הגברת. למעשה אוסוי מחליט שהוא רוצה את מיסאקי, והוא מתחיל איתה בכל הכח. הוא לא נופל לאותה רוטינה של גיבורי סדרות צונדרה נמושות, שהופכים להיות שפוטים של אותן בנות, וההתפתחות הרומנטית לא זזה לשום מקום, לא לא, אוסוי נחוש בדעתו, ויש לזה כיוון מאד ברור...
אוסוי עוזר למיסאקי לשמור על הסוד שלה

מה שמצא חן בעיני בסדרה הזו, ואני חושבת שפה טמון כל החן שלה, הוא העובדה שאוסוי שובר את התבנית הזו. זה לא מסתכם בקטעי פוצי מוצי קטנים בין הגיבורים, שאחריהם כולם חוזרים להתנהג כאילו שום דבר לא קרה (אחד הדברים היותר מעצבנים). בשביל אוסוי כל האמצעים כשרים. דיבור חלקלק ומשפטי פתיחה מרשימים, התנהגות ישירה לגבי המטרה שלו, לפעמים מעשים שגובלים בהטרדה מינית, אבל בקטנה. הוא רוצה את מיסאקי ואי אפשר להתעלם מזה. גם היא לא יכולה.
במהלך הסדרה אנחנו רואים תהליך של "שבירת" הצונדרה. ישנה התפתחות של ממש במערכת היחסים בין השניים, וזה נעשה בצורה אמינה וטבעית ביותר. אולי לא ראיתי מספיק אנימה בסגנון (אני בספק) או שלא קראתי מספיק מנגה בסגנון (יותר סביר), אבל מה שקורה בסדרה הזאת נראה לי די נדיר וייחודי, וחבל לי שלא מספיק אנשים צפו בה, מעצם היותה אנדר-רייטד. 

אני ממליצה עליה בחום לכל מי שאוהב רומנטיקה באנימה שלו, שבנוסף להתפתחות במערכת היחסים, מובאת פה בצורה מתוקה ביותר. בתאבון.

Kaichou wa Maid-sama!
סטודיו: J.C. Staff
מס' פרקים: 26
עונה: אפריל 2010



יום ראשון, 31 ביולי 2011

בייסבול

אז עכשיו משתם לו טורניר מוקדמות אליפות אירופה בבייסבול, אפשר להתחיל לכתוב עליו.
השתדלתי להגיע לכל משחק, אבל לצערי יצא שפספסתי את המשחק שהיה ביום רביעי, המשחק הראשון של נבחרת ישראל מול בריטניה, אחריו עקבתי באינטרנט.
זו הפעם הראשונה שיוצא לי לצפות במשחק בייסבול שלא במסגרת הליגה הישראלית. משחק ברמה גבוהה, כזה שקהל מגיע לצפות בו. אני לא מאלה שיצא להם לבקר בארה"ב ולנסוע לצפות במשחק. מקסימום בטלויזיה. הלוואי ויכלתי לגרום לעוד אנשים לבוא ולצפות במשחקים גם כן, חברים, משפחה...
לשמחתי הרבה, הביצוע של נבחרת ישראל היה מעולה. ציפיתי שיהיה טוב, אבל הם נתנו show של ממש. נלחמו כמו אריות, ובהחלט הביאו ניצחונות.


זה התחיל ביום שלישי, ערב הפתיחה, במשחק נגד גאורגיה, שהסתיים בתוצאה של 11-1. אמנם ניצחון, אבל הוא היה קצת מדאיג. את מרבית הנקודות היה נראה שנבחרת ישראל הכניסה להם בדלת האחורית, עם המון גניבות בסיס וכדומה. בהחלט גרם לנו לתהות אם זה יספיק נגד בריטניה.
במשחק נגד בריטניה, אליו כאמור לא הגעתי, הפסדנו 8-6. רוב המשחק הבריטים הובילו עלינו, ואיכשהו לקראת הסוף הנבחרת צמצמה, אבל עדין לא מספיק.
את הליטאים פגשנו למחרת, בניצחון יפהפה של 13-2. השחקנים הראו לנו בייסבול איכותי, והיה פשוט כיף לצפות. אני אישית התרגשתי. הניצחון על הליטאים הכניס אותנו למיני גמר נגד הבריטים, סדרת משחקים של "הטוב מתוך 3", והמשחק היפה נתן תקווה לניצחון.
ביום שישי בבוקר המוראל היה גבוה, וגם הפעם הנבחרת נתנה משחק איכותי, שהסתיים בניצחון 7-0 על הבריטים. במשחק האחרון, המצב היה קצת פחות טוב, כשבגלל טעות אנוש קטנה, יצאה הרוח מהמפרשים. התחלנו בהובלה של 1-0, אבל המצב התהפך ל3-1 ואחר כך הום ראן של הבריטים שהעלה את התוצאה ל-5-1. מאבק בסוף ל-5-2, אבל זה היה too little too late.

אמנם בסופו של דבר נבחרת ישראל לא העפילה לאליפות אירופה, אבל המאבק היפהפה שהיא נתנה הוא בהחלט משהו להתגאות בו, וכולם יכלו לרדת מהמגרש בראש מורם. תודה רבה נבחרת ישראל, אני גאה בכם, ונהנתי לצפות בכם משחקים. מי יתן ונמשיך לראות בייסבול איכותי בארץ הקודש.

שלמה ליפיץ - האיש שעשה את הטורניר

לסיום, מספר סרטונים מהמשחקים שגיל העלה ליוטיוב: 
(אפשר למצוא בבלוג שלו הסבר בסיסי על המשחק)

כתבה על הבייסבול בארץ מתוך ישראל היום!:

יום ראשון, 10 ביולי 2011

Steins;Gate - אחרי פרק 14

נקי מספויילרים

הרגשתי צורך עז לכתוב המלצה על הסדרה הזאת. גם ככה בקושי אני כותבת בבלוג, ואם זה על סדרה זה קורה רק אחרי שהיא נגמרה וסיימתי לצפות בה. הפעם לא יכלתי להתאפק.
אני לא אשקר, לא התחלתי לצפות בשטיינס;גייט כשהיא התחילה, בתחילת מרץ, ובטח שלא שיחקתי ב-VN. אבל בעקבות המלצה, יותר מחמה, התחלתי לצפות בה.
הו ואו, אני בהחלט לא מתחרטת.

מכירים את זה שיש סדרות שנראות "כמו כל סדרה", שאתם מרגישים שראיתם אלף פעם? ומנגד יש את הסדרות האלה שהן פשוט יהלום בים של זבל? סדרות שפשוט יש להן נשמה ואופי משלהן? אז שטיינס;גייט היא כזו.


כשצופים בפרק הראשון לא מבינים כלום. לא מבינים כלום עד כדי כך שפשוט נשארים מבולבלים מדי. לדעתי, זה מן הסתם אמור להיות ככה. הצופה אמור להיות מבולבל בדיוק כמו הדמויות, שאין להן מושג מה מתרחש סביבן.
גם כשצופים בפרק השני לא מבינים כלום. וגם בשלישי לא מבינים כלום, אבל לאט לאט ~משהו~ מתחיל להתבהר.
כמו שהדמויות לא מבינות כלום, אבל לאט לאט קולטות שהן עולות פה על משהו, כך בדיוק גם הצופה. אישית, אני בתור צופה, מתה על התחושה הזאת שנותנים לי להזדהות עם הדמויות והבלבול המוחלט שלהן. כל סדרה שגרמה לי להרגיש ככה בעבר תפסה אותי חזק חזק.

אז מה פתאום עכשיו בפרק 14?
קודם כל זה מתי שהדבקתי בשעה טובה את הפרקים. יאי.
דבר נוסף הוא שזו נקודת תפנית מסויימת בסדרה. תגליות מרעישות שרק מכניסות את הצופה לעוד יותר חוסר ידיעה ובלבול, בדיוק אחרי שהוא מתחיל להבין מה קורה.
המשחק הזה של העלילה בין חוסר ודאות, הבנה פתאומית, ושוב משליכים אותך לחוסר ודאות, הטלטלה הזאת, כשברור שיש כיוון מסויים, פשוט ממכרים. זה מסקרן מדי!

בנוסף לזה, הדמויות בשטיינס;גייט פשוט עשויות בצורה נהדרת.
יש לנו את אוקאבה, חי בסרט שהוא מדען מטורף שרוצה ליצור מכונת זמן, ובדרך יוצר בננות מג'לי. הוא טיפוס מאד מוזר ותזזיתי, שמאוהב בכל הפוזה של המדען המטורף, כולל המניירות והצחוק המשוגע. אבל זה לא כל מה שיש לו להציע...
יש את מאיורי, חברת הילדות של אוקאבה, ילדה תמימה, קוספליירית חביבה שאוהבת את החברים שלה. טו~טורו~
את דארו, סופר האקר שגולש באימג'בורדים יפנים, ה-Anonymous הטיפוסי.
ויש את קוריסו מאקיסה, או כריסטינה, מדענית גאון, וצונדרה שעשויה לתפארת, שמצטרפת לצוות המעבדה של אוקאבה.

עלילה מסקרנת ודמויות שכיף לאהוב. מה עוד צריך בסדרה?


המלצה חמה לכל צופה אנימה שמכבד את עצמו.



יום ראשון, 3 ביולי 2011

הארוּ פוֹליש פרק 2

אחרי עיכוב לא קטן, סוף סוף הוצאנו את פרק 2 של הארו פוליש~!
למעשה אפשר היה למצוא אותו כבר ב-27 ליוני ב-Mangafox, אבל הפוסט שלי בעצמו התעכב בגלל אותה סיבה.

אפשר להוריד את הפרק מהקישור הבא:
http://www.mediafire.com/?dcubvrpexjc2rt1

אנחנו מקווים שתהנו :)

Haru Polish chapter 02

יום שבת, 2 ביולי 2011

Play ball!



גבירותי ורבותי אנחנו נמצאים לפני אירוע היסטורי.
ישראל מארחת את מוקדמות אליפות אירופה בבייסבול!!!

אני מחוסרת מילים מרוב התרגשות, אז אני אקצר ואזמין את כל מי שמזדמן לבלוגי הצנוע, לאירוע שבהחלט לא קורה כל יום במדינתנו הקטנה.
אני אישית חובבת בייסבול, ואני בהחלט רוצה לצפות במשחקים על אדמתנו!

בואו בהמוניכם

יום ראשון, 15 במאי 2011

הארוּ פוֹליש

לא מזמן אני וחבריי שמענו במקרה שהולכת לצאת מנגה חדשה מאת הכותבת של במבו בלייד, טוצוקה מאסאהירו, ביחד עם הציירת של אסו נו יואיצ'י, מינאמוטו יו - הארו פוליש - והנושא שלה יהיה איאיידו. זה נעשה עוד יותר מעניין כשגילינו שהמנגה למעשה הולכת לצאת אוטוטו (נכון לאז), ב-6 במאי.
ציפינו בכליון עיניים לפרסום של המנגה ברשת, ועידו, שכבר אזלה סבלנותו, החליט שאנחנו צריכים לתרגם את המנגה בעצמנו. אז זה מה שעשינו~

לינק להורדה של הפרק הראשון באנגלית, עבודת יד.

Haru Polish chapter 01

יום חמישי, 21 באפריל 2011

בדיחה גרועה

אז יצא שסוף סוף ציירתי עוד משהו.
הרעיון פשוט קפץ לי לראש והייתי חייבת לבצע אותו צ'יקצ'ק לפני שהוא יברח או שאני אתעצל, אז גם לא ממש היה חשוב לי להשקיע. בערך כמו למה לבני ישראל יצא מצות ביציאת מצרים.
זה ציור של מיו ושל סאקאמוטו החתול מאחת הסדרות החדשות העונה - Nichijou. הבדיחה היא בעצם על דמות אחרת, מהסדרה Strike Witches - מיו סאקאמוטו.

תהנו

עוד ציורים שלי אפשר למצוא ב-DeviantArt שלי.

יום שישי, 15 באפריל 2011

לבלוב הסאקורה

התלבטתי הרבה זמן אם לכתוב את הרשומה הזאת, כי זה נראה לי מאוד לא אורתודוקסי לכתוב רשומה על שיר שמצא חן בעיניי, אבל נעשיתי חסרת סבלנות, והחלטתי ללכת על זה.
מי מביניכם שמכיר את הלהקה ומי שלא - מדובר על שיר של supercell, שהגיעה לתודעה של רבים מאיתנו בזכות שיר הסיום של Bakemonogatari, השיר 君の知らない物語 , הסינגל המקורי הראשון שלהם, ולא קאבר לשיר של האטסונה מיקו.

לענייננו.
מדובר בשיר "זכרונות פרידה" (さよならメモリーズ), הסינגל השני של supercell. 

桜が咲くよ 見慣れたいつもの坂道に

ああ別れを
Oh blooming cherry blossoms on this hill road
I have to say goodbye to you
泣いて笑ったあの日々 なんだか昨日のことのよう

この道はそう 未来へ続く道 そんな気がしたの
Those days where we were crying and laughing
Seemed like only yesterday
It feels like this road we’ve walked on
Is leading towards the future
例年より早い開花予想を 君はうれしがってた

私は笑った 「そうだね」って言った

あと少ししたらもうここには戻れないのに
You were happy that
Every year the blossoms bloomed earlier than expected
I smiled and said ‘it seems like it’
Just a little while more
And we can’t return to this place anymore
言葉じゃうまく言えない想いを 君に打ち明けるとしたら

なんて伝えよう 最初で最後

いつか一緒に帰った道は わたしにとって特別な思い出

忘れないよ さよならメモリーズ
If I were to open my heart to you
And tell you of those indescribable feelings
Would I be able to do it?
For a beginning, there is always an ending
One day the path we took to go home
Will be a precious memory to me
I won’t forget you
Those goodbye memories
春が来たら それぞれの道をWhen spring comes, each of these roads…
また会える日を願って 「さよなら」小さく呟いた

空はあの日と変わらず青くて だからちょっと泣けた
I prayed for a day where we would meet again
As I silently mumbled ‘Goodbye’
That day the sky was blue like always
So I cried a little
わざと遠回りしたの 少しでも長く君の隣に居たくて

私はおどけて 「間違えた」って言った

君が笑うその顔が眩しくて目を逸らした
I purposely took the longer way home
Just to be with you a little bit longer
I jokingly said ‘Oops, we went the wrong way’
You smiled so radiantly and looked away
言葉じゃうまく言えない想いを 胸に抱いてこの道を歩いた

覚えてる あの時君は 私の名前を呼んでくれた

ふたり夕暮れの帰り道で

忘れないよ さよならメモリーズ
I’ll hold those indescribable feelings
Of moments on this road we’ve walked on in my heart
Do you remember that time when you
Called out my name, and
We walked home together in the evening
I won’t forget you
Those goodbye memories
出会えたこと 感謝してるI am grateful to have met you
初めて見た 満開の桜

あれからどれくらい 変われたんだろう?
I wonder how much everything had changed
Since we last saw the cherry blossoms in full bloom
一目見たときに思ったんだ この人のこと好きになりそうって

なんでかな わかんないよ それからの毎日はとても

楽しくってだけど同じくらいに 

辛かったんだ
I took a glance at you and thought to myself
‘It seems I’ve become to like this person’
But why? I don’t get it at all
Since then each and every day had been fun
But at the same time it had been painful

ごめんね なんかうまく言えないよ

だから私君となんて言うか

今のまま さよならしたくないの

友達のままじゃもう嫌なの

言おうと思ってた

私、君の君のこと ずっとずっと前から・・・

好きでした
I’m sorry I can’t say it any better
But I… about you.. how do I say it
I can’t say goodbye to you now
I don’t want to stay as just friends
I thought we could back then
I... you... about you
Since long ago I’ve always
Liked you
ああ やっと 言えたAh I’ve finally said it



אני אוהבת את העובדה שהשירים שלהם הם יותר מין סיפור קצר מאשר שיר עם מבנה סטנדרטי של בתים ופזמון.
בכל אופן, מה שמצא חן בעיניי בשיר הזה במיוחד הוא העובדה שלמרות שלכאורה נראה שזה הולך להיות אותו שיר חרוש של אהבה חד צדדית, שהצד השני לא ישמע עליה מעולם, כאן סוף סוף נלקחה היוזמה למרות כל הקשיים שבדבר.
עוד טויסט קטן ונחמד שגם מאד מצא חן בעיניי, ואולי זו רק דרך אחת לפרש את השיר ואחרים יראו את זה אחרת, היא העובדה שלמרות שבהתחלה נדמה שמדובר על פרידה אחת גדולה וסופית, למעשה מדובר באותה פרידה יומיומית, בסוף היום כשכל אחד הולך לביתו, ונשארים עם געגוע בלב עד היום שלמחרת...
אם זו אכן היתה כוונת המשורר, אני חייבת לציין ש-supercell שיחקו אותה בגדול מהבחינה הזאת, וגרמו לי לגמרי להתאהב בשיר!

ומי שרוצה להוריד את השיר: http://www.mediafire.com/?sdogsbv2hja31bb

יום שבת, 12 במרץ 2011

הסיפור שלי

בכל אופן, הסיפור שלי מתחיל ככה...
כמו רובכם, גם אני ראיתי החתולים הסמוראים, מרקו, פיטר פן וכאלה
...
טוב די! לא רוצה להתחיל ככה!
ליתר דיוק, כשזיפזפתי לי בערוץ ראשון בימי ילדותי היפה, ראיתי את כל הסדרות האלה, וגם את שאר הסדרות האמריקאיות ששודרו במקביל, אבל תמיד ידעתי שהן שונות, אהבתי אותן יותר ובזכות שטיפת המוח האינטנסיבית של אחי ידעתי גם שקוראים לזה "מנגה" ושזה יפני.
בהמלך השנים חיפשתי כל הזמן דברים שהם "מנגה" וקשורים למנגה, לדוגמה:
בזפזופ בערוצים הערבים כל מיני סדרות כדורגל, או מחניים...
כשהיינו בצרפת אז פתאום נתקלנו בסדרה אחת ואחי בהתלהבות הכריח אותי לצפות בה: "רואה את זה?? קוראים לזה סיילור מון! תראי ותשכילי!!"
או כשהחלקתי על הרולרבליידס שלי בתל אביב (באמת אירוע חד פעמי, בדרכי לבקר את אחי [לא זה ממקודם] בשנקין), נתקלתי בפוסטר הזמנה למסיבה של רוסים, שיש עליו בענק איזה דמות מנגה (אין לי מושג מאיזה סדרה, סביר להניח שלא, אבל היא נראתה כמו איזה שודדת ים) .


עדיין לא צפיתי בסיילור מון

ואז, פתאום!! פברואר 2000! פוקימון משודרת לראשונה בארץ.
זה היה הטריגר.
זה עורר אצלי כל מיני זכרונות, כל מיני רצונות. נזכרתי פתאום שאני יודעת טוב מאד מה זה מנגה, מה זה אנימה, כמה חיפשתי את זה!!
צפיתי בזה, הקלטתי בשביל אחי שהיה בצבא והכרחתי אותו לצפות בזה, הכרחתי אנשים לצפות בזה, אבל זה עדיין לא היה זה!
ואז יום אחד אחי אמר לי שהוא וחברים שלו מצאו איזו חנות שיש בה אנימה להשכיר, האוזן השלישית משהו... ברחוב שנקין (וטף, אחי היה גר פה לפני כמה שנים!)
אצנו רצנו לנו לחנות במהרה והשכרנו כמה קלטות. ביניהן אקירה, נינג'ה סקרול, טנצ'י (הסרטים) ואוונגליון!
את אוונגליון לא יכלתי לשמור לעצמי, הרגשתי שאני חייבת לחלוק אותה עם האנשים שזה עתה הכרתי בפורום פוקימון דאז. הדבר הנכון לעשות- לשכפל את הקלטות ולהעביר בין כולם כמובן. פיראטיות אמיתית!

תכנים הולמים עבור ילדה בת 14

ואז כמובן התחלנו להוריד אנימה מהאינטרנט, ניסינו למצוא מקורות הורדה ב-Yahoo!, לא כל כך הלך... ובדיוק אז חברה אמרה "מצאתי איזה מנוע חיפוש לא כזה מוכר, אבל יש בו המון אנימה, קוראים לו Google"...
והוווו, כמה אני מודה לגוגל (הלא מפורסם אז), כמה נאבקנו ונלחמנו כדי להצליח להוריד פרקים בודדים של גנדאם ווינג, לאב הינה וטנצ'י, אבל בסוף הצלחנו וצפינו, אז מה אם זה 16 מגה לפרק!

כל החבורה העליזה התמכרה, הקמנו את פורום 'מנגה ואנימה' בתפוז ואז זה כבר תפס חיים משל עצמו, האיכויות השתפרו, האינטרנט הפך מהיר יותר וכו וכו
העולם הזה נפלא.


(נכתב בפורום אנימה4 במרץ 2007).

יום ראשון, 6 במרץ 2011

מעבר דירה

החלטתי שאולי כדאי לי להעביר דירה לכאן את הבלוג הקודם שלי, עם המעט שאני כותבת בו P:
אז בינתיים אני בתהליכים.